האם באמת אפשר ליצור אחדות בין אנשים שכל כך שונים זה מזה?
משה רבנו עומד לפני עם ישראל בערוב ימיו ומכריז: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם". מיד הוא מפרט: ראשי השבטים, הזקנים, השוטרים, כל איש ישראל, הטף, הנשים, הגר, חוטב העצים ושואב המים.
לכאורה, מדוע צריך לפרט את כולם? הרי כבר נאמר "כולכם"!
אלא שהתורה מלמדת אותנו מהי אחדות אמיתית. אחדות אינה מצב שבו כולם חושבים אותו דבר, מתנהגים אותו דבר ונראים אותו דבר. להפך – כל אחד נשאר בעל תפקידו ומעמדו, ובכל זאת כולם עומדים יחד לפני ה'.
כאשר עומדים לפני הקב"ה, ההבדלים אינם צריכים ליצור פירוד. המנהיג זקוק לאדם הפשוט, והאדם הפשוט הוא חלק בלתי נפרד מהציבור כולו. כמו גוף האדם: הראש חשוב, אבל אינו יכול להתקיים ללא הלב, הידיים והרגליים.
אחדות אמיתית אינה למחוק את ההבדלים, אלא לדעת לעמוד יחד למרות ההבדלים.